דיברנו על ילדים עד שתים בלילה ואז ע' החליף את המצעים כי רציתי להחליף צדדים במיטה: נמאס לי שהוא עומד מעלי בבוקר כשהוא נועל את נעלי הטאבי מרובות הקרסים. זה היה נעים לישון בין ע' לקיר על מצעים טריים ונרדמתי מיד ובכל זאת, בבוקר, נדמה היה לי שלא ישנתי מספיק ונשארתי במיטה "בכוח" עד עשר ועשרים ואז התחלתי לעבוד מבלי להתלבש, כי די חשבתי לחזור למיטה שוב. הדרך שלי להשיג שלווה בזמן האחרון היא לא לזמן לחיים שלי גירויים מיותרים. הגידו כן לזקן. אני פועלת כל הזמן בצורה חצי מודעת וחצי לא מודעת להורדת הגרייה מהסביבה. למשל, ביום של ההלוויה לא עניתי בכלל לטלפונים, למרות שדווקא היו הרבה. בתמורה אני נחה הרבה ובתמורה הטלפון שותק.
אז עבדתי בתחתונים ואז נכנסתי להתקלח, למרות שהתרחצתי לפני השינה. התחשק לי להתפנק עם הרבה סבון ולצחצח שיניים עם המון משחת שיניים ולשפשף את כפות הרגליים עם מברשת רכה ואז שוב לא התלבשתי וחזרתי לעבודה ודווקא גיליתי שיש לי ריכוז בסדר, אז הדלקתי את הטלפון ואת המייל ואחרי שעתיים כמעט והתחלתי לטפל בצ'קים להפקדה, אבל ברחתי במקום זה לסופר-פארם כיוון שמאוד חשוב חשוב לקנות דווקא עכשיו מטליות קטנות להסרת איפור, שגמרתי חבילה אתמול בגלל שהתאפרתי להפגנה. איחרנו להפגנה, אבל הספקנו לשמוע את רונה קינן שרה את שחקי שחקי. סוף סוף כולם מכירים את שחקי שחקי. זה הישג של המחאה. לפני רונה קינן נאם איזה איש קצת מבולבל, עורך דין שהוא ניצב בדימוס או משהו ואז חשבתי על התשעים ושמונה אחוז שמוציאים שם רע לשני אחוז הנותרים ועל כתב העת 'עורך דין ואיש רע'.
בסופר-פארם חשבתי על משהו שמרגיז אותי, שהוא מרגיז אותי רק לפעמים כי ברוב הזמן אני לא חושבת על זה. פעם הייתי בוכה מזה מרוב תסכול. היום זה כמו זכרונות כואבים מהילדות, כשאני חושבת על זה אני אומרת לעצמי להפסיק להתבכיין. זה כמו שיצאתי לפני שעה לקנות עוגיות וקפאתי במקום כשמישהו כמעט ודרס אותי עם האופניים שלו: הוא נטה לעברי קצת בכוונה, נוסע סלאלום על המדרכה ואחר כך כלב נבח עלי ואמרתי לעצמי שזה מגיע לי כי אולי התחלתי לשים זין בטעות וזה לא בסדר. כלבים ורוכבי אופניים מרגישים דברים כאלו. גם אנשים שיורקים מהמרפסות. זה לא בסדר לשים זין בטעות. או ששמים בכוונה או שלא. הפסיכולוג שלי אמר לי שבדילמה הנצחית והאוניברסלית בין הרציו ליצר מותר להחליט מה שרוצים, העיקר שלא נגררים. בוחרים כיוון ומושכים אליו בכל הכוח. אלא שאין לי כוח. הדרך שלי להשיג שלווה בזמן האחרון היא לא לזמן לחיים שלי גירויים מיותרים. אני מזמינה לעצמי מרק עוף מהג'ירף כאילו שאני חולה ואני צופה בסרט משעמם של הונג סאנג-סו בשחור לבן. בא לי תפוצ'יפס.
אז עבדתי בתחתונים ואז נכנסתי להתקלח, למרות שהתרחצתי לפני השינה. התחשק לי להתפנק עם הרבה סבון ולצחצח שיניים עם המון משחת שיניים ולשפשף את כפות הרגליים עם מברשת רכה ואז שוב לא התלבשתי וחזרתי לעבודה ודווקא גיליתי שיש לי ריכוז בסדר, אז הדלקתי את הטלפון ואת המייל ואחרי שעתיים כמעט והתחלתי לטפל בצ'קים להפקדה, אבל ברחתי במקום זה לסופר-פארם כיוון שמאוד חשוב חשוב לקנות דווקא עכשיו מטליות קטנות להסרת איפור, שגמרתי חבילה אתמול בגלל שהתאפרתי להפגנה. איחרנו להפגנה, אבל הספקנו לשמוע את רונה קינן שרה את שחקי שחקי. סוף סוף כולם מכירים את שחקי שחקי. זה הישג של המחאה. לפני רונה קינן נאם איזה איש קצת מבולבל, עורך דין שהוא ניצב בדימוס או משהו ואז חשבתי על התשעים ושמונה אחוז שמוציאים שם רע לשני אחוז הנותרים ועל כתב העת 'עורך דין ואיש רע'.
בסופר-פארם חשבתי על משהו שמרגיז אותי, שהוא מרגיז אותי רק לפעמים כי ברוב הזמן אני לא חושבת על זה. פעם הייתי בוכה מזה מרוב תסכול. היום זה כמו זכרונות כואבים מהילדות, כשאני חושבת על זה אני אומרת לעצמי להפסיק להתבכיין. זה כמו שיצאתי לפני שעה לקנות עוגיות וקפאתי במקום כשמישהו כמעט ודרס אותי עם האופניים שלו: הוא נטה לעברי קצת בכוונה, נוסע סלאלום על המדרכה ואחר כך כלב נבח עלי ואמרתי לעצמי שזה מגיע לי כי אולי התחלתי לשים זין בטעות וזה לא בסדר. כלבים ורוכבי אופניים מרגישים דברים כאלו. גם אנשים שיורקים מהמרפסות. זה לא בסדר לשים זין בטעות. או ששמים בכוונה או שלא. הפסיכולוג שלי אמר לי שבדילמה הנצחית והאוניברסלית בין הרציו ליצר מותר להחליט מה שרוצים, העיקר שלא נגררים. בוחרים כיוון ומושכים אליו בכל הכוח. אלא שאין לי כוח. הדרך שלי להשיג שלווה בזמן האחרון היא לא לזמן לחיים שלי גירויים מיותרים. אני מזמינה לעצמי מרק עוף מהג'ירף כאילו שאני חולה ואני צופה בסרט משעמם של הונג סאנג-סו בשחור לבן. בא לי תפוצ'יפס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה