מתוק התפוח

מישהו עשה לי סדר בראש, בקשר להורים שלי. הוא אמר לי שיש הורים שצובעים ילד אחד שלהם בגוונים חיוביים וילד אחד שלהם בגוונים שליליים. לא ניתן לדעת למה. אתה נולד, והפרצוף שלך לא מוצא חן בעיני ההורים שלך, אנא עארף. משהו כזה. ואז לילד "החיובי" הם מתייחסים יפה עם הרבה נתינה הורית ולילד השני, הם נותנים פחות או יותר כלום. אבל הקטע של הפער יוצר להורים האלו דיסוננס קוגניטיבי, אז הם פותרים אותו בהתנהגות בשני רבדים: רובד אחד של התנהגות יפה והוגנת ומתחת לו רובד מגעיל של התנהגות קשה ולא נעימה. כמובן שהם מודעים רק לחזות היפה ומצפים מהילד "השלילי" להראות מסירות ואהבה והקרבה עצמית ובאופן עקרוני להחזיר כל הזמן את מה שהוא לא קיבל, לא מקבל ולא יקבל ואותו ילד, מאמין לרובד הנחמד ומנסה להיות מרצה וכשהוא מאיין את עצמו, הוא מקבל המון חיזוקים חיוביים, אבל אין לדעת מתי יצוץ הרובד השני כי "אתה כל כך הגון וכל כך ישר ואתה לא יכול לרמות. כשאתה לא אוהב, אתה לא יכול ואת זה אי אפשר לשנות". 

אז מה הבודהא אומר באחת הסוטרות? שאם אתה שט בנהר ועוברת מולך סירה ריקה, אתה תסיט אותה עם המשוט ותמשיך לשוט, אבל אם בסירה שבאה למולך ישנו אדם, אתה תייחס לו כוונה רעה ואולי תנזוף בו על זה שהוא חוסם את הדרך, במקום לפתור את הבעיה בערך באותה הדרך ולבקש ממנו בנימוס לזוז. כן, יש אנשים רעים ואפשר להיזהר, אבל בעיקרון צריך להבין מה הבעיה ולפתור אותה: אין שם אוכל? אפשר לאכול לפני. אין שתייה קרה? אפשר להביא בקבוק מים קרים. אין מזגן? בהרבה מקומות אין מזגן וגם הפתרון שלהם לאטום את הבית כמו לפני התקפה כימית ואז להפעיל את המזגן לחצי שעה ואז לכבות אותו, הוא הרבה יותר גרוע מחלונות פתוחים ורוח יולי נעימה שמנשבת.

אין עזרה ואת בסוף היריון, עם הרבה עבודה, העוזרת נסעה לרוסיה ואת בטירוף של ניקיון, יש לקוח שמתקשר עם הוראות סותרות כל חצי שעה, צריך להוציא חומר לרואה החשבון ואת מתכתבת תוך כדי במייל עם ועד הבית על השיפוץ הקרוב של הבניין ואז דופקת השכנה הצרפתיה בדלת לאסוף כסף על השכירות של החניה ותוך כדי זה את מסבירה לה על השיפוץ ובוציק מוציא את כל הספרים על הריצפה ומכניס לך קובית עץ לבנה לתוך הכוס עם המים הקרים ואומר שהוא "מכין לך תבשיל עם לאבה" ואז רופא המשפחה מתקשר ואומר שלמה לא הגעת לביקורת על בלוטת התריס אם הוא שינה את המינון ואת אומרת שאת כבר בשבוע שלושים וארבע והוא אומר "אז זה באמת פחות רלוונטי" ואת אומרת "בדיוק" ומרגישה גסת רוח, אז את מבקשת בדיקת TSH  ואומרת מליון פעמים תודה רבה ושבה לספר לבוציק את "הלורקס"? נו, כי "בלחישפון אלחש לך, כי הסודות הם רק בשבילך"

ואבא שלך שוב מניח שאת בעיקרון לא עושה כלום כל היום ומציע לך לפתור את הבצקות של ההיריון בלעלות לקומה השלישית של הסנטר ולטייל במסדרונות, ואת מנסה לומר לך שאם היה לך כוח (וזמן) לצאת החוצה בחום של יולי, היית ניגשת לדואר לשלוח את כל המכתבים הרשומים שאת צריכה או הולכת לסופר-פארם לקנות חיתולים או לחנות המגניבה שפתחו בסנטר לקנות דובדבנים טעימים או לבית הטבע לקנות שמפו או למכולת לקנות חלב, אבל אין לך זמן לשוטטות רק בגלל שלו יש את הדיסוננס הקוגניטיבי של "אני לא עוזר כי את לא צריכה עזרה" ואת אומרת "אני באמת לא צריכה עזרה" ויש לי היריון קל וזה ואחותך אומרת "את כל כך מגניבה עם הגישה הקלילה והלוואי עלי היריון קל" והיא לא רואה את החיוך האירוני שלך בטלפון?

כי אם יחשבו שאת צריכה עזרה, אז יקרה מה שקרה בתחילת השנה שבוציק היה חולה כי אמא שלי הייתה חולה וביקשת מאבא שלך לא לבוא בשביל לא להדביק אותו וזה היה השבוע האחרון של אוגוסט ואז אבא שלך הראה לבוציק אווירון בשיחת וידאו ואמר לבוציק שהוא יקבל את האווירון אם סבא יבוא אליו (ולא חלילה ביום שישי כשבוציק יבוא לסבא) ואז אבא שלך הגיע ובוציק נדבק ולא הלך לגן גם בשבוע הראשון של ספטמבר ואז אבא שלך החליט שהוא מבטל את הביקור שלו באותו שבוע כי הוא מוכן רק לטייל עם בוציק בחוץ ולא להיות איתו בבית ובוציק לא היה במצב בשביל לטייל בחוץ ואז ההורים, במקום לבוא ולעזור, התחילו להתקשר ולשלוח מיסרונים כל חמישים דקות ולבקש שיחות וידאו ואמרת בטעות שבוציק לא שתה מספיק והם המשיכו להתקשר ולהתקשר ובסוף בוציק התחיל לשתות וסיפרת להם בהקלה שהוא כבר שתה היום כמות מסויימת של נוזלים והם אמרו שזה לא טוב כי זה היה בבת אחת ואמרת שזה לא היה בבת אחת ודיברתם על זה שעה והם לא השתכנעו שכמות הנוזלים לא הייתה בבת אחת, כי עובדה, סיפרת על זה בשיחת טלפון אחת?

זה כמו אתמול שאבא שלך שאל מה עם הפצע ברגל של אבא של גורי ואמרתם לו שבסדר ואבא שלך אמר שככה זה אצל סוכרתיים ואמרתם לו שאבא של גורי לא סוכרתי ושהפצע הזה מחיידק ואבא שלך אמר שהרבה סוכרתיים לא מאוזנים ואמרתם לו שאבא של גורי לא סוכרתי. זה פצע מחיידק. בירך. לא נמק בכף הרגל. ואבא שלך אמר שלא תמיד אצל סוכרתיים הנמק הוא בכף הרגל וזה לא תמיד מגיע ישר לנמק. אבל אבא של גורי לא סוכרתי. בסדר, אבל אני דיברתי על כיבים אצל סוכרתיים. נניח אתה הבודהה ואתה שט בנהר ובא מולך אדם עם סירה ומדבר איתך על כיבים של סוכרתיים ועל המסדרונות בסנטר ואתה כן מזיז אותו עם המשוט. בודהא יסלח לך. אחרת הוא לא מהפרברים וגם הפרברים הרי בסוף הסתכסכו וזה עם הקרחת כבר לא חבר של זה עם הגיטרה הקטנה כי מה שטוב הוא טוב וטוב מהטוב הוא לא טוב ובא לציון גואל.