הוא היה ממשיך לאהוב אותך אם היית נהג של אוטו זבל

אני לא יכולה לכתוב שום דבר ציני על הגן, כי הגננת היא ממעט האנשים שעוד נחמדים אלי ביקום ופתאום היא מתקשרת באחת עשרה וחצי ואומרת שרפתל משלשל ובוכה ולא אוכל ומאוד מאוד עייף וכדאי שהוא ילך לנוח בבית ואני אומרת לעצמי, איזה חסד יש בפנאי הזה, שאני פשוט יכולה ללבוש את הדובון וללכת בואכה הגן ובדרך חזרה לאסוף את הז'קט מהניקוי היבש ובשביל מה בכלל מסרתי ז'קט לניקוי יבש, אם אין לי לאן ללכת, אבל יש לי המון בגדים, כי אני שוב שוקלת שישים קילו, מה שאומר שכל הארון מתאים לי ואני רק צריכה לעמוד בפיתוי (הענק) ללבוש בגדים גדולים מדי ולהיראות מוזנחת.

אז רפתל בבית וישן ואין לי בעיה שהוא בבית כל עוד כאשר הוא ער, הוא מניח לי לשמוע שמונים ושמונה ברקע ולא צועק "תעלול! תעלול!" כי הוא רוצה לשמוע את התקליט של חתול תעלול ב- "כיסא! כיסא!"  - קרי רוצה לשבת לי על הכיסא ולהסתכל על האיייקון של ה- VLC בשעה שהוא מנגן חתול תעלול. איכשהו גמלנו אותו מהיו-טיוב שהתמכר אליו במחלה האחרונה שלו, אז הוא כבר לא צועק עלינו "מכוניות!" (בוב הבנאי), "אני! אני!" (עוזי חיטמן שר בפרפר נחמד את "אבל אני תמיד נשאר אני"), "לו לו לו! לו לו לו!" (קליפ מצויר של הופ עם השיר "כך נולד הצבע") והשיא "זבל, זבל" – רוצה לראות תוצרים של מישהו שהעלה קליפים שמתעדים עבודה של משאיות זבל.

אתמול פגשנו ברחוב את הגננת הקודמת של רפתל עם אמא שלה. הגננת הקודמת של רפתל רכנה אל העגלה ונישקה את רפתל וזאת לפני שהיא סיפרה שהיא "חזרה עכשיו חולה מהודו". רפתל מאוד נבהל לראות אותן. לדעתי, הוא פחד שהוא חוזר לגן שלהן, שם הוא היה הילד היחיד. לבסוף רפתל חייך בזהירות וצעק עליהן "זבל! זבל!". "רפתל פיתח התעניינות במשאיות זבל" הסברתי במה שנראה כמו הצדקה קלושה לילד שמלמדים אותו קללות כי זה מצחיק (האמת שרפתל חשב ביום חמישי שהמילה הכי מצחיקה היא "פיתות" עד שהם יצאו ביום שישי לטיול מהגן והכינו באמת פיתות ואז רפתל הבין ש- "פיתות" הן לא בדיחה. פיתות זה עוד משהו לבכות שרוצים). "זה בסדר" אמרה הגננת, שהיא כבר לא גננת של אף אחד, אלא מתורגמנית בבית המשפט, "זה בסדר". ילדים מפסיקים לאהוב אותך ממש מהר.