מטאטא את הלב מטאטא את הדובי

ביום שישי אבא שלי חזר מהבית של סבתא שלי עם קופסא של "מצות אביב" שבתוכה היו סרוויסים (אבא שלי לא קלט את המילה "סרוויסים" אז הוא קרא להם "קונסרבים" ובהתחלה לא הבנתי למה הוא אומר לי בטלפון שהוא יביא מהבית של סבתא קונסרבים. נראה לי שאת המילה "קונסרבים" הוא קלט מהסיפורים של אמא שלי על נציגי ש"ס במועצה המקומית שהזמינו אותם לאיזו ארוחה יוקרתית עם כל מיני אנשים חשובים בחו"ל והם ישבו ליד השולחן בלבוש רשמי (מה שנקרא "אירוע של עניבה שחורה") ועל השולחן הם הניחו פחית שימורים של תירס והביאו כפית מהבית. זה נהדר לדעתי. אנרכיסטי כזה. אנרכיסטים כשרים למהדרין) 

והוא אמר לי לסדר את הכוסות והספלים והחלביות והמרקיות והצלחות על השולחן שלהם כדי שאני ואחותי נבחר, אלא שלאחותי לא היה כוח לבחור כי הבוציק שלה דרש את תשומת הלב שלה ואבא שלי התעקש ואחותי קצת התעצבנה ואמרה לי בלי קול, כלומר רק בתנועות שפתיים "מה כל כך דחוף עכשיו" ואז אבא שלי הסביר שכל הארונות שלהם מלאים בדברים של אמא של אמא שלי ואין לו מקום לבגדים והוא גם אמר "זה סרוויס" (בסוף הוא קלט את המילה סרוויס) "שקניתי לסבתא שלי והיא ביקשה שאני אקח אותו בחזרה אחרי שהיא תמות". "אז אתה רוצה אותו, אבא?" שאלתי ואבא שלי אמר שלא והיו שם גלויות שהוא שלח לסבתא שלי ממלחמת יום כיפור והיה כתוב שם דברים כמו "אין עכשיו יציאות אל תצפו לי" וגם "אמא, אל תשלחי לי פירות משומרים. אינני יכול כבר להכניסם לפה" או "מה שלום צ'? האם דובי שלה יצא הביתה?"

וכן, זה שונה מהאמריקאית שלא רצתה לשבת לצד סבא שלי במלחמת העולם השניה ואל תגידו לי מלחמת יום כיפור, מלחמת העולם השניה, זה לא מספיק גרוע? בדיוק אני וגורי נזכרנו אתמול בתוכנית המטומטמת בחינוכית שעידן אלתרמן מסביר לילדים מה דמויות מההיסטוריה היו מעדכנות בפייסבוק לו היה להם פייסבוק ואני וגורי חשבנו על סטטוסים בפייסבוק שהיה אפשר לכתוב מהשואה כמו "בדרך למשרפות עם הגופות שלי" (על משקל "היפות שלי" כמו ב- "אני והיפות שלי בברגן בלזן") חשבתי שהמרד של אבא שלי בכל הבוהיימניות הזו היא הנוקשות הזאת

וכבר סיפרתי במקום אחר שהוא קנה לאמא שלי, כשהם היו חברים, ספר טיפוח החן שנקרא "היי יפה. היי יפה" וכתב לה בהקדשה "לע' במלות לך עשרים ושישה אביבים" ופעם מצאתי את הספר הזה בספרייה כשהייתי ילדה ושאלתי, האם זה לא מעליב לקנות לחברה שלך ספר שמסביר לה איך להיות יפה ואמא שלי אמרה שלא (עכשיו אני יודעת שברור שכן) ואת אבא שלי שאלתי "למה עשרים ושישה אביבים ולא עשרים ושישה סתוים או חורפים או קייצים?" (הוא אמר משהו סתמי על יופי האביב וגם על זה שאני אעזוב אותו בשקט כי הוא עייף)

והשבוע היה יום האהבה ובארקפה מכרו "בננה גנאש" עם לב אדום מריבה ובחורה אחת אמר לחבר שלה "תראה! עוגיה עם לב! בוא נקנה עוגיה עם לב! נאכל ביחד עוגיה עם לב!" והבחור אמר למוכרת "אין אהבה. אין אהבה" וזה הזכיר לי את בן הזוג של אחותי שתמיד מדבר שטויות בשביל לבלבל, כי מה זה משנה לקופאית בארקפה אם הם קונים בננה גנאש עם לב או לא

ואז סיפרתי לגורי את הסיפור  הזה, על הבננה גנאש עם הלב ואמרתי לו שהוא לא קנה לי כלום ליום האהבה והוא אמר שהוא לא חוגג את יום האהבה כי זה חג של נוצרים ואז אמרתי ומה עם יום הולדת? גם חג של נוצרים? והוא אמר שכן ושבסין כל מי שנולד באותה שנה חוגג יום הולדת באותו יום ואפילו אין מתנות וסתם אוכלים אטריות ארוכות למזל ושמתנות קונים כאשר מוצאים מתנה ולא לפי תאריכים ושהוא קנה את הדי.וי.די המקליט בשבילי ואני אמרתי שהוא היה צריך לשים אותו בתוך דובי ענק בשביל שאני אבין שזו מתנה רומנטית וגורי אמר שאני אחפש תוכנית על דובי ענק ואקליט אותה בדי.וי. די המקליט ואז תהיה לי תמונה של דובי ענק עם המכשיר ואני חיבקתי אותו בשתי ידיים אמרתי לו שהמטאטא והיעה שקניתי לאחרונה הם המתנה שלו ליום האהבה ושאני הולכת לצייר על המטאטא לב, אבל לא באמת ציירתי על המטאטא לב.