השומר הוא אכן אטרקציה. כשהתקרבנו לשער גורי שאל
אותי על שם מי ההזמנה ואמרתי לו "פומיקי" ואז הוא לא ידע להגיד לשומר על
שם מי באנו (אחר כך אמרתי לו: "מה, באמת לא ידעת? סליחה"). אחר כך פקיד
הקבלה אמר ששדרגו אותנו ל-"סוויטה מפנקת", אבל מה, הסוויטה אולי מפנקת,
אבל צריך לעלות אליה במדרגות מאוד מאוד תלולות. בתגובה, גורי אמר שהוא ילך לקבלה
ויאמר "סליחה, אשתי אוהבת להתלונן, אפשר לקבל חדר עוד יותר לא נגיש?".
בחדר השינה של הסוויטה יש מיטה ענקית שמתאימה לשלושה אנשים ומיטה מתקפלת, אז גורי
אמר שאנחנו יכולים לריב בשביל שמישהו מאיתנו יישן במיטה המתקפלת ואני אמרתי
שצריכים למצוא שעה מאוחרת מספיק בשביל לריב, בשביל שלא נספיק להתפייס.
את תאריך יום ההולדת שלי בפייסבוק נעלתי, כי אני
לא רוצה ברכות מאנשים שמכירים אותי רק בפייסבוק (אחותי וסבתא שלי, למשל. סתם, לסבתא שלי אין
פייסבוק. יש לה פרופיל ברשת המתחרה "צ'ה פאצ'ה בוק") ואת הטלפון השארתי
במגירה בחדר, כי בטח יתקשרו אלי רק אנשים שאין לי כוח לדבר איתם (מי אמר פאסיב
אגרסיב ולא קיבל) ואבא שלי לא ישלח לי מייל ברכה ליום ההולדת כי פעם הוא שלח
לאחותי מייל של "מזל טוב, ילדה שלי" ביום ההולדת ובתגובה היא פרצה בבכי
היסטרי כי היא חשבה שזה ייצוג למשפחה מנוכרת - כי החתימה האוטומטית שלו אומרת: בכבוד רב, ד"א והיא אמרה "למה אבא שלי כותב לי 'בכבוד רב'". אחר כך זה שימש חומר לאלפי בדיחות של "גברת ביאנקה היקרה. את מתבקשת לסור לבקר את סבתך, הגברת שולמית. בכבוד רב, ד"א"). חבל שאי אפשר לנעול
את תאריך יום ההולדת בטלפון כדי שאנשים ישכחו אותו. בערב אנחנו עומדים לבחון את
הגדי שלעולם אינו גדל וההתרגשות גדולה.
אני לא זוכרת אם סיפרתי את הסיפור הזה כי אני
כותבת בלוגים עוד מלפני שהמציאו את האינטרנט. ההורים שלי העבירו אלי את היומן שלי
מכיתה ח' ויש עליו מדבקה של ירדנה ארזי ומדבקה ענקית עם גולגולת שכתוב עליה
"זהירות, חומר מזוהם" שאבא שלי הביא לי מהמילואים: בשכונה שגדלתי בה היו
שתי ילדות קטנות שכל יום היו מדברות עם השכנה בבניין ליד מבעד לחלון. יום אחד
הילדות קראו לשכנה והיא לא ענתה, אז הן התחילו לצרוח "שרהל'ה, קקהל'ה, שרהל'ה,
חראל'ה, שרהל'ה קקהל'ה, שרהל'ה חראל'ה" וככה במשך חצי שעה ושרהל'ה עדיין לא
ענתה אז הילדות התחילו לצווח: "שרהל'ה, סליחה. שרל'ה, סליחה" ויפה שעה
אחת קודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה