statcounter

יום חמישי, 28 בפברואר 2013

כל מה שרצית לדעת ולא היה לך את מי לשאול



מן המפורסמות הוא, שאנשים מעצבנים אוחזים בכלבים מעצבנים. הטירלול של הכלב הוא פונקציה אקספוננציאלית של הטירוף של הבעלים. זה לא רק שהכלבה של השכנה, למשל, פיתחה חרדת נטישה והיא בוכה ומייללת במשך שעות בכל פעם שהיא נשארת לבד. גם הכלבה של האישה המטורללת שהשכנה השכירה לה את הדירה הקודמת שלה ממול ("יש לי אמפתיה אליה. בגלל שהיא מוזרה, אף אחד לא ישכיר לה דירה" באמת תעלומה גדולה למה אף אחד לא ישכיר לה דירה חוץ משירי:) 

היא לא רק עורכת הופעות ג'אז ובלוז בבית ומדברת בדציבלים כאלו ששומעים כל דבר שהיא אומרת בבית, במרפסת וברחוב וזה לא רק שיש לה שני כלבים (כלב אחד שלה ועל כלב אחד היא עושה דוג סיטינג תמידי. אנשים מאמצים בעלי חיים וילדים ונותנים לה אותם למשמרת. אני חושבת לרכוש מנטה ריי בגודל בינוני + פיל + ג'ירפה (לא מהגדולות, כמובן. לא בשבת, כמובן) ושהיא תגדל אותם. אבל אמנת ג'נבה אוסרת על השכנה לקבל פט סיטינג על חיה שלא עושה שום רעש) + שני ילדים שהיא שומרת עליהם ונמצאים אצלה עשרים ושבע שעות ביממה, שמונה ימים בשבוע + חתול שגר ברחוב שהוא חוצפן גדול ולכן אינו יודע שהוא שלה ובהתאמה לא יודע שקוראים לו בפלה והוא לא עונה כשהשכנה מממשת את זכותה האזרחית וצועקת מהמרפסת: "בפלה! בפלה! Come here, Come here my darling Bafla" + מערכת תופים מתקדמת 

וכל זאת בכדי שהכלבים, הילדים, המנטה ריי, הפיל, הג'רפה והחתול החוצפן שלא יודע ששמו בישראל הוא בפלה (וזה מפני שהשכן השקט ש-*כן* מאכיל את בפלה, קורא לה קלפטע וחתולים שומרים את זכויות השיום שלהם לאנשים שמאכילים אותם) יוכלו לתופף עליה בכל פעם שהם מתעייפים מלצרוח. וזה בכל פעם שהם מתעייפים מלצרוח. 

אז כמובן שהכלבים של השכנה, אוהבים לשרוץ כל היום במרפסת, לשתות חשיש ולהדהד בקול רם כל נביחה מרוחקת שהם שומעים בשכונה. מה שנקרא "על כל שאלה תשובה". כל מה שלא ידעת, את ג'ינג'ה ואלברט שאלת – השירות מיועד לכלבים בלבד ואינו כרוך בתשלום. יש לעיין בהוראות היצרן לפני השימוש. המציגים אינם רופאים. המבצע עד גמר המלאי. קיבלת הצעה משתלמת יותר? חלית? נפצעת? טילפנו אליך בשבת? מצאת את היום היחיד בשנה בו אין מבצע של מחסני חשמל? רק היום, מחר, מחרתיים ובכל השנה, אצל השכנה. רוצה להשכיר לה דירה ולקבל ממנה מתכון לעוף? ילדה, לשמור לך על החתול? איך קוראים לחתול שלך, בפלה?

לשכן השקט, לעומת זאת, שאנחנו חושדים בו שהוא איש שב"כ בפנסיה (לכן אנחנו תמיד משלמים ועד בית בזמן ושומרים על דממה מופתית בין שתיים לארבע), אין מערכת תופים והוא לא שר בלוז בצווחות מפחידות, הוא לא צורח על חתולים אנונימיים שמות של ממתקים, הוא לא עושה בייבי-סיטינג על שני ילדים שלשניהם קוראים דארלינגס, הוא לא שומר על כלבים של אחרים, הוא לא צווח מהמרפסת לשכן החתיך עם דירת הגג "יש לך נוף יפה?" ואז השכן החתיך מסובב את הגב ולא עונה לו והוא לא שואל אנשים שעוברים ברחוב Hey Guys, where are you going? Would you like to come up?

ולכן הכלב שלו חרישי, תרבותי ומטייל בשכונה באין רואים. אותו לאגודה לתרבות הדיור שתתקשר אליו בשבת. להזמנות חייגו.

יום רביעי, 27 בפברואר 2013

איך לא לקבל נעליים וממתקים


אבא שלי התקשר אלי אתמול ושאל אם אני רוצה להתלוות אליו ואל אחותי לקניית נעלי ספורט מותאמות אישית. הוא הורה שוויוני ולא יכול לסבול לקנות משהו לאחת מאיתנו ולא לקנות לשניה, משל היינו שני פעוטות בחנות גלידה.

לרוע המזל, בגלל שהמחשבה הראשונית שלו הייתה כן לקנות משהו לאחותי, הוא תיאם את העניין, רק עם אחותי, לשעה שמאותגרי שירותים כמוני שהם גם פרילנסרים נמוכי רוח, שמתזמנים לעצמם תאריכי יעד בנדיבות עד כדי חנק, לא יכולים לצאת בה מהבית. אלא אם מדובר ליציאה לשירותים בתשלום ליד ארקפה, לתא עם המחיצה שמודפסת עליה תמונה דיגיטלית ענקית של פיל דוהר. הפיל דוהר, אתה עושה קקי. כמו שכבר כתב אריאל זילבר: "איך שמשון באשתעול היה אכבר גבר/ ואיך אני באשקלון עובד באוטו זבל".

הלוואי והייתי עובדת באוטו זבל! כשעובדים באוטו זבל פוגשים אנשים. למעשה, דייל קארנגי כתב את הספר 'כיצד תרכוש ידידים והשפעה' תוך כדי עבודה על אוטו זבל ולספר במקור קראו 'כיצד תרכוש ידידים, השפעה, ומתנות מהזבל', אבל העניין עם הזבל לא כל כך תפס בארצות הברית, אז הורידו אותו במהדורה המאוחרת.

בצר לו, שאל אותי אבי, אם לקנות לי משהו אחר מהחנות (הסימטריה חייבת להישמר) אבל בגלל שאני בכלל לא מכירה את החנות הזו ובאופן כללי לא כל כך אוהבת שקונים לי דברים, נאלצתי לסרב בנימוס. 

האדם היחיד שאני אוהבת לקבל ממנו מתנות הוא גורי. הבעיה שגורי לא אוהב לקנות מתנות. אין לו למשל בעיה עם זה שאני מזמינה לנו סוויטה בנווה צדק בכל יום הולדת, אבל קשה לו לקנות לי מתנה ליום ההולדת. פעם אמרתי לו שפרחים מצביעים בעצם על חוסר סימטריה בין הנותן לבין המקבל. אם פרחים יוצרים חוסר סימטריה, אמר גורי, אז מה נגיד על מתנות? 

בבוקר פורים הוא חזר עם ערימה של ממתקים שנועדו להכנת משלוח מנות למשחק 'גמד וענק' בעבודה. הוא פרש את הממתקים על דלפק המטבח והציע לי לבחור אחד. שאלתי אותו אם הוא בטוח שהוא רוצה לתת לי אחד, בעודי חוככת בדעתי בין טוויקס ופסק זמן שוקולד לבן. גורי השיב שכל ממתק שייגרע מהמשלוח יעשה אותו פחות יפה ופחות מכובד ועשוי להוביל לאכזבה קשה של מקבל המשלוח (כאילו שגורי לא קנה את כל הקיוסק ואישתו). 

אז למה אתה מציע?, שאלתי את גורי (וזה מזכיר לי את ההורה המלווה השמן שהיה יוצא איתנו לטיולי בית ספר שהיה מזהיר את הילדים המנומסים בכיתה: "אל תציעו לי מהממתקים שלכם, כי אני אקח!"). כי את תמיד נעלבת שאני לא קונה לך כלום, השיב גורי ובזה הוא כנראה מתייחס לכל הפעמים שאמרתי לו "תביא לי הפתעה כשאתה חוזר מהעבודה" שלזה הוא תמיד משיב "חנות ההפתעות סגורה" אבל הוא כנראה מרגיש רגשות אשם ש-"חנות ההפתעות" תמיד "סגורה", אז מדי פעם הוא מביא לי איזה קרמבו מעוך שחילקו להם בעבודה או חופן של שוקולדים, שהביא איזה מסכן שנסע לחו"ל (אבל למה הבאת כל כך הרבה? הבאתי אחד מכל סוג).

בקיצור - לא קנו לי הבוקר נעלי ספורט בהתאמה אישית ויפה שעה אחת קודם. בשביל סימטריה, צריך לעבוד. ולא מהשירותים.

יום שני, 25 בפברואר 2013

מי אוהב את השב"כ?


פרצו לי לאתר (למה יש לי הרגשה שאנשים שלא קוראים את הבלוג מלמלים לעצמם עכשיו מתחת לשפם "בוקר טוב אליהו"? כמה קוראים יש לבלוג ללא קוראים? איזה רעש עושה עץ שנופל באמצע היער בגלל שהוא מחא כפיים בכף יד אחת בנסותו להעיר חתול שסגור בתור כספת וכרגע לא זוכר אם הוא חי או מת? למה אף אחד לא אמר לי שיש פה עוד בור? מהו נפט?).

בתמונה שהשאיר ההאקר רואים אישה שוכבת במיטה בתוך בית קברות. דווקא מתאים לי עכשיו לשכב על מיטה בתוך בית קברות, חשבתי, זה בטוח יותר שקט מלעבוד מארקפה בפורים. אולי ההאקר רומז לי ללכת הביתה, לעשות מקלחת חמה ולהיכנס למיטה עם 'האחים קרמזוב', שהוא ספר מלא הומור, כך לפי העטיפה האחורית, במיוחד בסצינה בה בא השטן לבקר בחדרו של איוואן קרמזוב ואיוואן קראמזוב מכבד אותו בתה וחטיף טוויסט ישן שמצא מתחת למיטת הסוכנות שלו.

(דיסקליימר: אולי לא הגעתי לסצינה הזאת באחים קראמזוב והשטן זה בעצם הדמות מיקי מהסרט 'הלהקה' שמכבדת את גידי גוב בטוויסט ישן שמצאה מתחת למיטת הסוכנות שלה. קל להתבלבל בין שתי היצירות בשעת עייפות במיוחד שמיטות סוכנות, שהיו נפוצות ברוסיה בשנים בהן דוסטוייבסקי כתב את הספר (בא לי לכתוב "דוסטוייבסקי רשם את הספר", אבל אני לא אכתוב את זה. אני ירשום את זה) תמיד באות עם חטיפים תוצרת הארץ בחלקן התחתון) – 

-        "סליחה, עם מה המיטת סוכנות באה?"

-        "עם חטיף ישן. לכבד את גידי גוב ו/או השטן במקרה שיזדמנו לחדרכם"

-        "אבל קראתי בספר 'האמן ומרגרינה' שרשם בולגקוב שהשטן כרגע נמצא במוסקבה"

-        "צ'יקלף עליך בולגקוב. היה רושם הרבה שטויות עד שבא זמן קריאת שחרית ואמרו לו תלמידיו."

-        "תודה רבה!"

-        "על לא דבר."


יום שלישי, 12 בפברואר 2013

יום במירוצים

כשהעוזרת הגיעה, עמסתי את תרמילי על שכם ויצאתי לסנטר. אפשר אם ממש מתעקשים, לעבוד גם בסנטר, או בארקפה ליתר דיוק, אפילו שהשירותים שם בתשלום. אני צריכה מנוי VIP  לשירותים האלו שליד ארקפה, כמו האיש ששירי הכירה במנהטן שהיה לו כרטיס אשראי שקוף. אולי הם ינפיקו כרטיסיה: על כל תשעה קקי, פיפי אחד חינם ויעסיקו מבקר כרטיסים כמו ברכבת הקלה שיבדוק אם כל המחרבנים קנו כרטיס או שהתשלום יהיה לפי משקל ואנשים שאוכלים הרבה סיבים תזונתיים ישלמו פחות. מבצע: לא חירבנת, לא שילמת. רק היום. לא לשים בסל בטעות.

בארקפה התיישבתי על ספה מאחורי עמוד. בשולחן לידי ישבו אם וביתה ושוחחו קודם בעברית, אחר כך ברוסית ולבסוף האם ענתה לטלפון שלה באנגלית. כמו שעמיחי כתב באמצע הדיבור עברת לבכי. הדיבור עייף, הבכי רענן. התעייפה להם העברית, אז הם החליפו סוסים באמצע. אני לעומת זאת, "עליתי על הגל עד המוות ובכלל" בעבודה והיא זרמה, אבל זו לא חוכמה כי רק היה צריך להביט בתמונות. אני לא קורא אני רק מסתכל בתמונות ומקשיב למנהלת המשמרת מתלוננת באוזני חברתה על מנהלת המשמרת השניה וגם מאזין לעברית רוסית אנגלית הזו. הרוסית היא אי קטן של ג'יבריש בתוך ים הדיבור המובן.


ואז הטלפון שלי צלצל ואחותי שאלה אם היא יכולה לבוא לראות אותי כי היא נתקעה מחוץ לבית בלי מפתח ואמרתי לה שאני יושבת מול הדלפק ומאחורי העמוד וקיפלתי את המחשב לילקוט. זמן קצר אחרי שהיא הגיעה, אמרתי לה שעוד מעט אלך להגיש לעוזרת תה ועוגיות ואחותי אמרה שהרעיונות שלי ושל אמא שלנו בקשר ליחס כלפי נותני שירות, הם נוירוטיים ובכל זאת קנינו לעוזרת שש אוזני המן, כי לא משנים הרגלים של חודשים באחר צהרים אחד בארקפה. בארבע מגישים אצלנו תה ועוגיות ומדליקים את הרדיו להאזין לתוכנית לעקרת הבית.


אחרי שכיבדנו את העוזרת באוזני המן והשארנו כסף ומפתח, ניסינו ללכת לבית הקפה 'סוכר', אבל הסתבר שהוא נסגר ואחותי אמרה שהיא תהרוג אותי כי אני תמיד סוחבת אותה מרחקים ברגל. אני לעומת זאת טענתי שבית הקפה 'סוכר' הוא ליד הבית שלה, כי הוא נמצא בפינסקר ופינסקר הוא שני צעדים מכיכר דיזנגוף, וכיכר דיזנגוף היא שני צעדים מפרישמן ופרישמן הוא שני צעדים מהבית שלה ואחותי אמרה שבשיטה הזו, הכל קרוב להכל ושרואים שאני הולכת לכל מקום ברגל. באמת בתל אביב הכל נראה לי קרוב להכל. גם בלונדון. 


בסוף הלכנו ללה מולאן ושתינו קפה עד שהאיש של אחותי הגיע מהעבודה. לפני שהוא הגיע מהעבודה, הוא התקשר כל רבע שעה, כי הוא לא אהב את הרעיון שלאחותי אין מפתח הביתה. אחותי אמרה שהוא חושב שגם לי אין בית ושאנחנו ברחוב, מבקשות מאנשים עשר שקל בשביל להגיע לבאר שבע. בעשרה שקלים אפשר לעשות שלוש פעמים פיפי בשירותים שליד ארקפה ונשאר לך שקל בשביל לתת לאיש שיושב על כיסא מתקפל מול שער הבורגר-ראנץ ומכריז: "שקל לחולה סרטן כלשהו".

יום ראשון, 10 בפברואר 2013

מתכון לשניצלים לא טעימים


מחר היום הכי מעצבן בשבוע, יום שני בשבוע שבו הנביאים היו אומרים. ככה מנהל בית הספר שבו למדתי בכיתה א' היה מכריז במערכת הכריזה: "היום יום ב' בשבוע שבו הנביאים היו אומרים" רק שאף פעם לא שמענו מה הנביאים היו אומרים כי מערכת הכריזה הייתה קצת מקולקלת. רק ידענו שהם היו אומרים דברים. בכל יום בשבוע, משהו אחר כנראה, שכן הנביאים לא היו אוהבים לחזור על עצמם פעמיים ובפעם השניה שהיית מתקשר לפתור את החידה לא היית מקבל חולצה ותקליט כי זה השידור החוזר של השידור החוזר. מחר מרקו ימצא את אמא וייגמר החופש הגדול. 

אם אני חושבת על זה היטב, נראה לי שביום שני הנביאים היו אומרים "לכי לנקות את האסלה ולהוריד את הזבל כי מחר העוזרת באה לרדות בך ועל הדרך גם לנקות את הבית . בדיוק שבא לי איזה זרם של ריכוז אומרים לי: יובל, איפה הנייר סופג/ בת שלי נוסע לקניה ספארי/ צריך צובע שיער שלך/ עם רגליים כאלו לא לובשים טייץ/ ברוסיה סובייטית טייץ לובש אותך (סתם, היא לא אמרה את זה).

אתמול טיגנתי שניצלים והיום גיליתי שהם יצאו מגעילים ואני שומעת טבעונים מהפייסבוק של שירי אומרים לי : "אל תמשיכי לאכול רקמות מתות פן יבולע לך". שירי כל הזמן רבה בפייסבוק עם מגוון טבעונים בנושא האם טבעונות מרפאה סכרת שכן שירי מרגישה שהדרך היחידה לרפא סכרת היא לאכול הרבה בשר והטבעונים מרגישים שהם צריכים לטעון טענות בעלי לוגיקה לקויה ולהגיד הרבה פעמים את המילה "שואה". אבל אם ביום שלישי לא בא להם לדבר עם שירי ולהגיד "שואה", "שואה"? וזה בדיוק מה

שהנביאים אמרו ביום שלישי למנהל בית הספר "ואם ביום שלישי לא בא לי להגיד דברים?" נראה לי שזו בעיה, אמר מנהל בית הספר. לא יהיה לי מה לצעוק ברמקול בבוקר. אתם חייבים להגיד משהו. אפשר גם משהו קטן או משהו קטנטן, הוסיף המנהל בשקידה, כמו שאלוהים ברא ביום השמיני את הקוף-חזיר וראה כי טוב. טוב, אמרו הנביאים "אל תשתו מים אחרי פירות ובמיוחד אחרי אבטיח" זה מה שנגיד ביום שלישי וזה מה שתצעק ברמקול. לא יודע, אמר מנהל בית הספר בספקנות. זה נשמע כמו משהו שאלברט פירות היה אומר או צ'יבוטרו מהחשמל כשנגמרות לו הקלמנטינות אז הוא לוקח עוד תפוז כי הוא יודע למה. אין לכם את זה ביותר חינוכי? אבל הנביאים כבר הלכו לחוג קרמיקה במתנ"ס בית שטיינברג להכין מאפרות עקומות ליום האם ולא שהו לפנייתו הנרגשת. 

בצר לו הלך מנהל בית הספר לחנות הספרים המובחרת הקרובה לביתו ורכש את הספר 'הגן האנוכי' במיטב כספו שכן לא ידע שג' ק. רולינג הוציאה ספר למבוגרים והיא כעת משחקת במגרש של הגדולים ושגיא פרוביזור לא מוכר בחנות את מה שאינו נותן לילדיו ושעכשיו כולם יודעים מה לעשות, אם חלית ונפצעת – לקנות בר מים עם חיידקים טובים.

ואימרו אמן.