באמצע הדרך, י' הודיעה לי שהיא תוכל לראות אותי
רק בשתיים עשרה ארבעים וחמש, אז היו לי שעתיים להעביר בשלוותה. ישבתי על הספסל עם
השמש, והחתיך הזה שאל איזה מספר אני רוצה להיות ברשימה שלו, לא לפני שא' ביקש ממני
סיגריה. אחר כך עברתי לספסל השני שיש בו שמש פחות חזקה, לא שבכלל הייתה שמש, אבל
בכל זאת ניסיתי לתפוס קצת מתוך הרגל וא' ניסה להחזיר לי שלושים שקל שהוא בכלל כבר
לא היה חייב לי. אני חושבת שהוא האדם
היחיד בשלוותה שמחזיר הלוואות.
בגלל שהיה לי תלוש ארוחת
צהריים מקומט בכיס, נכנסתי לחדר אוכל, אבל היה אוכל מגעיל, אז ויתרתי ואז הגיע
הזמן לעלות לי', הפסיכולוגית עם חיוך חתול הצ'שר המקומט. היו לה רק עשר דקות, אז
סיפרתי לה איך בוציק ישן איתי בלילה בין שישי לשבת. נכנס לחדר שלי בשלוש בלילה
והתכרבל ליד הרגל שלי ולא עזב עד שבשבע בבוקר חמותי התחילה לחפש אותו כי הוא לא
היה במיטה שלו ואיך הוא נשאר לידי למטה בזמן שעישנתי ואיך הוא הציע שנישן ביחד
צהריים אצל ההורים שלי ואיך הוא התחיל להפנות אלי שאלות במקום רק לגורי.
אחרי עשר הדקות אצל י'
עליתי לקו 249. אכלתי בפלאפל של לונדון מיניסטור ועישנתי מול החנות של חרוז כזה.
היום היה התור שלי לקחת את הילדים מהגן לבד. לקחתי את טומי והלכתי לקחת את בוציק
מהגן שלו. בגלל ששני הורים דיברו על ללכת לחנות הגלידה החדשה, בוציק ביקש לאכול
גלידה וכשהסכמתי הוא אמר לי "אמא, אני אוהב אותך ואת כל המשפחה". זאת
הייתה הפעם הראשונה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי מאז האישפוז. הייתי צריכה לתת לו
יד ולאחוז את העגלה ביד אחת. מאתגר אבל ניתן לביצוע.
בקינג ג'ורג' בזמן
שבוציק אוכל את הגלידה ישבנו ליד הומלס אחד וטומי ניסה לצאת מהעגלה, אז המשכנו
ללכת. רציתי גם גלידה, אבל לא היו לי ידיים פנויות, אז טומי לא קיבל לקים. בבית
טומי פיזר את השקית עם הדברים מהאישפוז ושפך פילטרים על הריצפה וגם ניסה להכניס
כמה לפה, הוא עזר לי לאסוף אותם אבל ואחר כך ניסה לשפוך אותם שוב. טוב שהספקנו
לאסוף אותם לפני שגורי הגיע כי הוא היה מזדעזע מזה. תינוק שמשחק עם צורכי עישון.
פשוט לא חשבתי שהוא יצליח לפתוח את הקופסא. אז גורי הגיע ונסענו לחולון. גורי רחץ
את טומי מיד ואני הלבשתי אותו. טומי נתן לי מכות חזקות בפנים בזמן שהרמתי לו את
המכנסיים. לא נעים, לא נורא. אחר כך הלכתי לישון לא לפני שוידאתי שהחלון סגור לזכר
הקינה של חמותי "היא ישנה מכורבלת בשלוש שמיכות וחלון פתוח ובוציק בלי שמיכה",
אבל בוציק לא בא הלילה. טוב, לא כל יום פורים.
בבוקר, עישנתי סיגריה של
בוקר למטה אצל חמי וחמותי ונסענו עם חמי לתל אביב. ישבתי בארקפה עם דייניש קינמון
וקפוצינו כפול והסתכלתי בגשם. היו לי תוכניות להכין קציצות ולאפות לחמניות, אבל לא
ממש היו לי אנרגיות, אז רק אספתי את הדברים שבוציק פיזר. היום אני אוספת את בוציק
ואת טומי בעזרת חמי כמו בכל יום שני וחמישי. הוא מניח לי לחכות באוטו בזמן שהוא
אוסף את טומי ואז הוא חונה בחניה שלנו ומשאיר אותי נעולה באוטו עם טומי בזמן שהוא
יוצא להביא את בוציק ואז אנחנו נוסעים לחולון ואני נשארת ערה עד שהוא לוקח את טומי
למקלחת. או אז אני מתרכבלת בשלוש השמיכות שלי ומפליגה לשינה.
מחר יש את הביקור השנוא
אצל המטפלת המשפחתית עם הצעצועים השבורים. אנחנו אוספים את בוציק מהגן בשעה אחת
ונוסעים לשלוותה. מעניין אם יהיה לי כוח להכין אוכל לנסיעה. אני קצת חוצפנית איתה:
מעשנת בחוץ כאשר בוציק וגורי כבר בפנים ועונה לטלפונים בזמן הסשן, אבל הפסקתי לחפש
עבודה כי המגורים אצל חמי וחמותי עם כל הסידורים שיש לילדים אחרי צהריים כתוצאה
מכך לא ימשכו לנצח ותודה לאל על כך.
* הכותרת היא שם ספרו של יהודה עמיחי.
