בזמן שלא כתבתי הייתי בסיבוב של 360 מעלות עם האימהות של
הגן: האמא המנהיגה, התחילה להזמין אותי איתן לגן מאיר, אבל איכשהו זה היה לי קשה
מדי. גם פיזית, כי קשה לי להרים את בוציק ביד אחת ולקחת את העגלה בשניה והוא
לפעמים דורש את זה, בגן מלא ילדים גדולים שלא ממש משתמשים בעגלת ילדים. וגם נפשית,
כי אני תמיד מרקדת על הגבול בין נחמדה לנחמדה מדי ואסירת תודה, מה שנחווה אצלי
כהתרפסות. מה גם, שבוציק בדרך כלל מתפצל מהחברים בגן, בשביל לשחק עם אבנים ובוץ
וחתולים, כי הוא קטן מדי לשחק עם ילדים אחרים בצורה שהיא לא "משחק
מקבילי" (למדתי משהו מיום ההורים בגן! וזה כזה מצחיק שהחוג השני שלי בתואר
ראשון היה "היבטים התפתחותיים בחינוך" ואני כביכול יותר משכילה בחינוך
מהגננת ושאר הגננות ובכל זאת אני תולה בהן עיני עגל רך) ואז כשבוציק מתפצל מהן,
אני משכנעת אותו להצטרף אליהן ועוד פעם מרגישה "בריצפה".
הקיצור, הן הפסיקו להזמין אותי, כולל סצינות מעניינות
שכולן ממתינות בחוץ לכולן והן לא יוצרות איתי קשר עין, שחס וחלילה אני לא ארצה
לבוא :). הילדים הם בגן והאימהות בבית ספר יסודי
ואני לא "מהמקובלים" :). נראה לי שאני פשוט הולכת להגיע לגן ראשונה
ולחסוך את כל סצינות "הלא מוזמנת" האלו.
שלשום היה יום ההולדת של בוציק בגן. יש משהו בלהיות
הורים לילדים שמכריח אותך להשתתף ולא לעמוד מהצד: אז אפיתי (!) עוגה, הכנתי תמונות
סטילס (אחת לכל שנה בחיי בוציק), קניתי זר, נרות, מפיות וצלחות עם דוגמא של כוכבי
לכת ו-"מתנה צנועה לגן" (במקום שקיות). כמובן שלמסיבה הגעתי מותשת ואז
כשאמא של גורי החליטה להתנהג אלי לא יפה, כי לא היה לנו זמן שגורי יסיע אותה
מחולון לגן, כמעט הותשתי מדי. מה גם שהחל משעה מסויימת אחרי צהריים, ההורים שלי
התחילו להתקשר ולהתקשר, פעם מהטלפון של אמא שלי ופעם מהטלפון של אבא שלי, איזה
שמונה שיחות בשעה, שלא יכולתי לענות להן כי רצתי ל-"יום הורים" בגן.
בנוסף, היועצת מס ביקשה את כל החומרים של הדוח השנתי מהיום למחר, כי היא אפילו לא
יודעת מה צריך להביא וזה הרבה יותר ממש שהיא מבקשת. בקיצור, כמעט בכיתי שהגננת
אמרה שבוציק הוא ילד מלא באהבה שכולם אוהבים, ילדים וצוות כאחד וחשבתי, למה אני לא
"ילד שמלא באהבה".
כל כך הרבה בזיונות ביומיים: הפקידה של היועצת מס שכותבת
אי-מיילים לא נחמדים, להיות "האימא הלא מוזמנת", אמא של גורי שמסבירה לי
שבוציק "מזמין אותי לחצר" כאילו אני לא יודעת להתנהג איתו, ההורים שלי
שמתקשרים ומתקשרים ומתקשרים, העוגה שיצאה טעימה אבל עקומה וזה שכבר שלושה ימים אני
מתעוררת בחמש בבוקר.
אבל אז נזכרתי ש:
הפקידה של יועצת המס, היא, ובכן, פקידה של יועץ מס.
תפקידה לנג'ס במייל ותפקידי לעשות מה שבא לי. עם האימהות בגן, אני באותה נקודה
שהייתי כל השנה ובין כך רובן לא יהיו בשנה הבאה. אולי שנה הבאה אני אתחיל להזמין
לגן מאיר ולי יהיה את הילד שבא לגן בלי עגלה. אמא של גורי היא אמא של גורי: תמיד
כשהיא בלחץ, היא נכנסת בי. לא נעים, לא נורא ולהורים שלי יש "קומפולסיית
ברכות". הם חייבים חייבים לברך ויתקשרו מאה פעם. זה עובר אחרי האירוע. אז
בדרך מיום ההורים עצרתי לקפה ומיץ תפוזים וקראתי קצת את בספר של גוגול שנשאר לי
בטעות בתיק. נו, לפחות לא קמתי בלי אף הבוקר, גם זה משהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה