אמא, התרנגול מסתכל עלי

אז בסוף הגיעה ניידת עם שוטר והשכן ירד למטה בגופיה ומכנסיים קצרים ואמר שיש פה איזה בחור שעובר ברחוב ומקלל, דבר המפריע לשלוותו של השכן בתור תושב העיר הרוצה לנוח לאחר יום עבודה תוך כדי עמידה במרפסת ועישון סיגריות. 

השוטר, שבאמת היה שוטר לדוגמא, אמר שאי אפשר לעצור אדם שהולך ברחוב ומקלל גם אם הוא מפריע למישהו לעשן סיגריות במרפסת, על כן הוסיף השכן בזהירות, שהאיש גם אלים, כי הוא ראה פעם אנשים מרביצים לו  - 

טוב, הוא לא ניסח את זה בדיוק באופן הזה, אך סביר להניח שזה מה שקרה, כי איש שסובל מפיגור שהולך ברחוב וצועק "הייל היטלר", הוא מטרה קלה לערסים בעלי תודעת שואה מפותחת ובעצם, אם חושבים על זה, "הייל היטלר" זו לא ממש קללה. זו ברכה. להיטלר. וגם "הולכת לעירייה? – תביאי לי קבלה!" זאת לא קללה וגם "אדוני תדליק את האור! אדוני, תדליק את האור!", המשפט שכל כך הרגיז את השכן, זו לא קללה – כמו שלחטוף מכות מערסים זאת לא אלימות. למעשה, מעולם לא שמעתי את "הייל היטלר" מקלל, עד שהשכן לא התחיל מצווח עליו מן המרפסת, אז הוא צעק בקול פגוע: "מטומטם! מטומטם!" וברח כל עוד נפשו בו) - 

על כך השיב השוטר שהשכן יכול להתלוות אליו לתחנה ולהגיש תלונה. אלא שהשכן (שוטר בעברו ומאבטח בהווה) לא רצה להטריח את עצמו לתחנה להגיש תלונה, אז הוא הציע לשוטר לארוב ל-"הייל היטלר" ברחובנו הקט, הצעה שהשוטר ביטל בנימוס. או אז נפרד השוטר הנחמד מהשכן, שהוציא כבר את מנת הקיטור היומית שלו, והציע לו "לישון על" המחשבה להגיש תלונה והשכן עלה לקומה ראשונה להמשיך לעשות לביתו באמצעות עישון במרפסת ואני הפסקתי להאזין לקולות הבאים מן הרחוב והמשכתי לעשות לביתי באמצעות קריאת הרומן מן המאה התשע עשרה "וידויו של אוכל אופיום", ספר שנכתב בתקופה שבשביל להשיג אופיום היית צריך לגשת לבית המרקחת הקרוב למקום מגוריך, לתת לרוקח שילינג ולקבל עודף.

אנשים שאנחנו מכירים ואחרים

מצאתי ספר של ג'וזף הלר ברחוב. זה ספר ממורמר עם אבחנות חדות, כמו שאני אוהבת, כי מרמור הוא מותרות שאני לא יכולה להרשות לעצמי בחיי היום-יום. הוא כיף בהתחלה ואחר כך מחמיץ כמו שאריות שוקו בחיך. לחפש סיפורי פורנו ברשת ולגלות אחרי שגמרת שהסיפור לא מעניין, הדמויות שטוחות והעלילה מביכה. או שכולם כותבים בדיוק את אותו ארכיטיפ של סיפור שוב ושוב ושוב, כי לדברים פרימלים, אין הרבה וריאציות. כולנו אומרים תודה סליחה ובבקשה.

אז הלר אומר שברוב הספרים הדמויות עשויות מיקשה אחת, חוץ מבספרים של דוסטוייבסקי שבהן תמיד הדמויות חצי מטורפות ולכן יותר דומות לעצמנו ולאנשים שאנחנו מכירים, אלא שאני בכלל לא מכירה מספיק אנשים - אוהבת מאוד לצעוד בהפגנות תוך הפגנת סולידריות עם אנשים זרים. תמיד שואלת את עצמי מה חושבים החיילים ממשמר הגבול שהולכים בשקט, לצד הצעדה ההפגנתית וכבר אנחנו מזהים פרצופים בקרב ההמון ומשבוע לשבוע ההפגנה נעשית קטנה יותר ויש יותר מוכרי בייגלה ו- "מים בחמש שקל" ממפגינים ומוכרי הבייגלה נעשים חצופים יותר ויותר מהפגנה להפגנה ומתנגשים בעגלות הסופרמרקט הגנובות שלהם בישבנים גדולים של נשים יפות בגיל העמידה שלובשות שמלות מתנפנפות ואוחזות בחברות פחות יפות לשם ההדגשה.

עכשיו למטה, השכן שמעשן במרפסת הזמין משטרה לאיש שצועק "הייל היטלר" כי הוא צועק לשכן שעומד במרפסת "אדוני, תדליק את האור. אדוני, תדליק את האור" בעד שהסלון שלו חשוך. כשאנחנו שומעים את "הייל היטלר" ברחוב מתחת לבית אנחנו קוראים לזה 'פרק חדש בהייל היטלר' ולדעתנו הפרק הכי טוב היה כשהוא צעק לנערה אחת "הולכת לעירייה? תביאי לי קבלה!" אלא שהשכן שמעשן במרפסת לא חושב ש-"הייל היטלר" הוא סדרה מצחיקה וחמודה עם פרקים והוא לא יביא להייל היטלר קבלה, כשהוא ילך לעירייה וגם אנחנו לא. "הייל היטלר" הוא לא חצי מטורף כמו הדמויות של דוסטוייבסקי שדומות, לפי הלר, לאנשים שאנחנו מכירים ולעצמנו. הוא לא שוכב על הספה הכתומה וקורא את הלר.

גם אני צופה ב- 'שועלים ומשולשים'

אמא שלי נסעה לרוסיה עם דודה שלי וכשהיא חזרה, היא העניקה לי במתנה את השוקולד הבא, שיש לו את הכשרות היחידה שאני אוכלת, "השגחת מצולעים":

ואז אני וגורי צפינו בעונה השניה של 'מראה שחורה' ובפרק האחרון איזה דמות אומרת לדמות אחרת "אתה בן ארבע עשרה או ששועל נכנס ובילגן לך את החדר?" והגענו למסקנה שכנראה שועל נכנס ובילגן לנו את הסלון כי המשולש הזמין אותו להיות עוזר משגיח. הגיוני שמשולש צריך עזרה משועל בשביל להשגיח על פילים משוקולד, במיוחד שיש בחבילה גם פילים מרירים שיכולים להשתולל כהוגן, אם המשולש לא ישגיח. כשצחצחנו שיניים, אמרנו שאם הייתה סדרה ביו-טיוב שנקראת 'שועלים ומשולשים', ייתכן והיינו צופים בה.

בן הזוג של אחותי וגורי קיבלו כל אחד דיאודורנט ממותג וכשישבנו איתם לאכול בבית קפה, אחותי כל הזמן הסניפה את הדיאודורנט ואמרה "הו, איזה ריח טוב" שזה הזכיר לי ולגורי את הסיפור שאבא שלי תפס אותה בגיל ארבע מריחה דבק פלסטי ואומרת את אותו משפט ואז הוא החליף לה את כל הדבקים בדבק לילדים וגם שהוא לא הרשה לה בתור ילדה לראות סופרבוק בלבנון כי לפני שהיא הייתה הולכת לישון, היא הייתה כורעת לפני המיטה, מצמידה ידיים ומתפללת. לדעתי, זה בגלל שגם לישו, כמו לדבק ולטושים, היה כנראה ריח טוב. ריח טוב זה חשוב. כל שועל ומשולש יגידו לכם את זה. לא לשכוח להצטלב לפני השינה. תודה.