זרקתי את הגלגולית, המאפרה, קופסת הסיגריות שמצוייר עליה מלח ואת הטבק לפח האשפה לפני יומיים. עכשיו אני נטולת "הרגע מחוץ לזמן שמכריח את המעשן להיות נוכח" כמו שהיטיב לנסח ג'ונתן פראנזן. רגע מחוץ לזמן ומחוץ ללובי, ליד גדר הברזל של הבניין, שבו חולפים על פני שכנים ואומרים לי שלום או לא אומרים לי שלום והריח של הטבק הנשרף חודר מבעד לדלת המבואה ומזהם את חלל המדרגות. אני כמו המכשפה סירחונלה, הדמות שא' הבייביסיטר של הילדים המציא. ביני ובין המכשפה, שתקנה עוד בא לי שאג צהוב, עוד קופסא לסיגריות עם ציור של מלח, עוד גלגולית ועוד מאפרה, מפרידה הדרך ל-"החנות של הסטלנים" כמו של', הבן החייל של השכנים, קורא לה. "גורי, תראי כמה חבילות של ריזלות הם נתנו לי בעשרה שקלים! רוצה אחת?". כן, קוראים לזה עשר בעשר ולא, אני לא רוצה אחת. יש לי, או שכבר אין לי.
אתמול בחוג הכדורגל של טומי, יושבת על הספסל הארוך בגן מאיר ומסתכלת לא מסתכלת בטומי משחק עם הילדים האחרים, אבא אחד עמד לידי וגלגל לעצמו סיגריה. כל כך פשוט. בלי להתבייש מהמדריך ואני, אני אמביוולנטי. לא אוהב את הריח, אבל אוהב את ההרגשה של הסינפסות מתעוררות בבת אחת והדברים שפתאום נעשים פשוטים ואפשריים. כן, אני אאסוף את טומי מהגן וכן אנחנו ניגש לבית הספר של בוציק ונאסוף גם אותו וכן, אנחנו נזרום לגינת קרוון עד שא', המטפל של הילדים, יגיע עם ז'קט העור שלו שפתאום, חוש הריח שחזר מאותת לי שיש לו גם לו ריח של סיגריות. הוא מעשן שלוש. בוקר צהריים וערב. יבורך המטפל. יבורך הריח של הסיגריות שיש לו. אני חוזר דרך קינג ג'ורג' הביתה. לעשות מדיטציה בחושך של הסלון.
וכולם, פשוט כולם מעשנים בקינג ג'ורג'. כולם מחוץ לזמן, מכריחים את עצם להיות נוכחים. אפילו האיש הזה, הגבוה, שקנה לעצמו קפה ומאפה בעשרה שקלים במאפיה. הוציא את השיניים התותבות שלו והחזיר ואז הוציא סיגריה. אפילו לו יש, רק לי אין. בחלון, פרח עציץ, כל היום הגנה יציץ. יציץ ולא יפגע. יציץ ולא יעשן. רגע בתוך הזמן. אני לא נוכח.
ונסיים באורי, שצעק בפרקים המאוד קודמים, לשכן מקומה ראשונה "הייל היטלר" בכל פעם שאורי עבר ברחוב והשכן היה עומד במרפסת ומעשן. לפני שבוע, אורי נעצר לידי ואומר לי "יש לך סיגריה בשבילי?" ואני עונה לו "רק מגולגלת". "תני לי שאנס" הוא אומר לי, "תני לי שאנס" ואני מושיטה לו את המגולגלת. באותה אחוות מעשנים ידועה, אף פעם לא ביקשתי סיגריה מאיש. אין את זה בשבילי פשוט אין. אבל פח הזבל אשר בחדר הזבל, ידע את הגלגולית שלי ואת הטבק שלי ואת המאפרה שלי ואת קופסת הסיגריות שלי יותר מפעם אחת.
