מי שטוב לו ושמח

בפעם האחרונה שהייתה לי דלקת אוזניים, אי שם באלפיים ושש, כתבתי בבלוג שלי אז פוסט מתפנק על חופשת מחלה, לחם טרי ועוגת שמרים, ליד קפה מרשת שכבר ברחה מהארץ מאז, אחרי שהזכיינים שלה רימו אותה. אז, באלפיים ושש, כשהבאתי את הלחם הטרי, טארט מן עוד היה מתחנף אלי, כמו לכולם, מציע לי חינמים או כוס מים קרים ביום חם, לא כמו היום שהוא חורך את סביבות הפנים שלי במן מבט חצי מזלזל וחצי נעלב וחצי אטום וחצי מה זה משנה מה טארט מן חושב, למרות שאני נכנסת לחנות שלו יום יום. 

ואני כבר לא חוגגת חופשת מחלה, כי אין לפרילנסרים חופשות מחלה. אתה יכול לדבר עם אנשים מתוך הקבר שלך (סיפור לא אמיתי) או ממחלקת יולדות בפיז'מה של יולדות (סיפור אמיתי) והם עדיין ידרשו את הפרויקט בזמן. לא רק שאין לי חופשת מחלה, הברירה שלי היא לבקש מההורים שלי לבוא מחולון ולהוציא את רפתל מהגן, מה שהם כבר עשו ביום רביעי וביום חמישי, עד שהם שאלו אותי אם באמת זה דלקת אוזניים ולא כאב שיניים (אין הרבה כאבי שיניים בהם נשפכת לך מזרקה של מוגלה מהאוזן. אני כמו המזרקה של אגם בכיכר דיזנגוף: ישנה, מרוטה ומיועדת לזבל).

אפרופו זבל, ביום שישי בגן מאיר, אני ורפתל וגורי ראינו את הסבתא, האמא של הגננת של רפתל לשעבר, מחטטת בפח לבקבוקים, אז עשינו כאילו לא ראינו (גורי באמת לא שם לב) והתברכנו לשלום בעליזות תוך שהסבתא מנסה לברר בעדינות עם רפתל, אם הוא זוכר אותה ומושיטה לו לשלום, יד שחיטטה בפח. תל אביב הבת זונה הזאת. נכמר לי הלב אני צריך קרדיולוג דחוף. מתערבת איתך שיש קרדיולוג בין ההורים שמלווים את הילדים המשחקים בגן מאיר או לפחות איש ביקורת איכות ואשת יחסי ציבור, אחד ששותה קפה בבוטקה ברוטשילד ואחד ששותה קפה בבוטקה בשדרות בן ציון, שאנשים מחוץ לעיר אומרים עליהן: "הנה שדרות רוטשילד" ורוטשילד בעצמו לא היה אומר את זה יותר טוב ולא היה מושיט לרפתל יד מהפח (לא שאני מתלונן. אם זה מה שיש לך לתת אנחנו מקדמים את זה בברכה).

כי אם ההורים שלי כבר באו ביום רביעי וביום חמישי, כנראה זו באמת לא דלקת אוזניים. זה כאב שיניים עם מוגלה מהאוזניים ובאמת בדרך לגסטרולוג שאוהב לדבר על ספרים (תנו לו קרדיט, הוא מסתכל כל היום לאנשים על הקקי בתוך המעיים באמצעות  לפרוסקופ, אז הוא קצת רוצה לדבר איתם דרך הצד השני שלהם על גוגול ודוסטוייבסקי), עברתי במרפאת השיניים וקבעתי תור אצל הרופא שנטשתי בדרך לא כל כך יפה  - אם מעבירים את כל המספרים של המרפאה לאפליקצית לסינון שיחות כי הם מתקשרים כל יום במשך שלושה שבועות מאז שביטלתי את התור, מפספסים את הרופא שמתקשר לאחל מזל טוב ביום ההולדת, ואז באים סיוטים בלילה על הרופא שיניים הזה, שהיה רופא שיניים שלי במשך עשר שנים ואין ברירה אלא לחזור. כמה אנשים שעזבתי מאז שרפתל נולד, צריך להתחיל איפה שהוא.