לקרוא בעיניים עצומות

שכחתי לספר, שאבא שלי כועס עלי. כועס עלי כי אני לא "מבקשת עזרה" עם בוציק לפי כל כללי הטקס ומאפשרת לו לבוא ולתת "עזרה" לפי הכללים שלו: להגיע מוקדם בבוקר, לחנות בחניה שלנו אחרי שגורי פינה לו אותה, להעיר את בוציק בקריאות "בוקר טוב" רמות ולקחת אותו לטיול שבמהלכו הוא לא ישן דקה. אם אני מנסה לנהל שיחה קלה (אבא שלי קורא לשיחות קלות "שיחות בטלות", כמו במשפט "אינני מנהל שיחות בטלות" ואם אני מגיד לו משהו הוא אומר לבוציק "נכון שמה שאמא אומרת זה לא מעניין"?). 

אז אלו התנאים הקורצים של "העזרה". ולא יותר מפעם בשבוע. ורק אם אני אומרת לפי כל כללי הטקס: "אבא, אני צריכה עזרה". זה כמו להתמכר למשהו שאין לך שום צורך להתמכר אליו ולכן אתה באמת לא מתמכר אליו. זה כמו להציע לי כוס יין כאשר אני נרדמת מיין. או כוס קפה בעשר בלילה. או להתמכר לשיחות עם מישהי שרק גוזלת ממני אנרגיה. או לעלבונות מחמותי. או להתמכר לאנשים שקוטעים אותי באמצע משפט. או לחדשות עם יונית תמר איש לוי שלום. או להודעות וואטס-אפ מלקוחות ששואלים למה אני לא עונה לטלפון. או לקלקולי קיבה. 

אז אמא שלי אומרת "אבא נכנס הביתה. אני אתן לך את אבא" ואז פתאום יש עצירה ואמא שלי ממשיכה לדבר ובשבילי, זה כמו שהאיש האלים מועד הבית שאומר לי "מה זה? מה זה?" כאשר אני אומרת שלא אגיע לישיבת ועד הבית, אז זה כמו שהוא לא יאמר לי שלום במדרגות. אני הציפור משירו של חנוך לוין "מה איכפת לציפור?". שמת לב לקטע שלי שאני בבת אחת מתנערת? אז זה מזה. "נטישה קיצונית היא הצד השני של המטבע של נאמנות קיצונית" כתבה צרויה שליו בספר החדש שלה, זה שקניתי, קראתי ואז הנחתי על הגדר שמול הבית, איפה שמצאתי ספר בעובי של כרך של האנציקלופדיה העברית מ- 1965 "פיזיקה למוח הסקרן". לפעמים כשרחוקים, אז אפשר לדמיין שמישהו עונה לצרכים שלך ואם פ' אומר לי שדמיינתי את זה, אז אני אומר "אפשר לקבל את זה בכתב? אני רוצה למסגר את זה ולתלות לי את זה בדורה מאטר (דורה מאטר זו שכבה בגולגלת שלנו שהתרגום של שמה בלטינית הוא "האם הקשיחה")

אתמול הבעל של אחותי שם את הכיפה שלו על הכלבה שלהם ואחר כך על הבן שלהם ואז אבא שלי חבש גם לבוציק כיפה ולבוציק גירד הראש (יכול להיות שהכיפה הזאת לא ממש כובסה מאז שהייתי ילדה. היא שנים אצל אבא שלי באוטו) הורדנו לו את הכיפה כשאף אחד לא שם לב ואבא שלי התעקש שהוא יישב עם כיפה וחבש לו אותה שוב ואני הייתי צריך לבקש להוריד לו את הכיפה באסרטיביות (ילד בן שמונה חודשים עם כיפה, אצל חילונים) כי ראיתי את בוציק מתגרד, אחר כך הוא האכיל אותו ובוציק נרדם ואבא שלי טלטל אותו כדי שיקום, למרות שאמרתי לו שיתן לו לישון (מה יותר מתוק מילד שנרדם באמצע יניקה אפילו מבקבוק וזה לא כאילו שחסר לו אוכל וגם ככה אנחנו מכינים לו מנה גדולה והוא לא חייב לגמור הכל. זה רק למקרה שהוא רעב ואבא שלי הביע פליאה על המנה הגדולה ואמרתי לו "הוא לא חייב לאכול הכל" זה רק למקרה ש. והוא בכל זאת העיר אותו. כמה פעמים. ובוציק היה הרוס מעייפות. כשגורי הרים אותו על הידיים הוא בכלל לא החזיק את הגוף שלו. לא היה לו כמעט טונוס בשרירים מרוב עייפות). 

כשהגענו, אז ההורים שלי אמרו שבוציק "לא מתמסר" ואז אבא שלי "ניחמד" אותו בעדינות ובוציק התחיל לחייך בעדינות ואמא שלי צהלה "הוא נכנע". מה הבעיה להערים על ילד בן שמונה חודשים. החוכמה היא לגלות ביחד איתו מה הוא רוצה ולעזור לו להגשים את זה. תגיד לי שאתה כועס עלי. אל תטלטל את הבן שלי כאשר הוא אוכל. משהו שם כל כך לא מודע לעצמו ולא, אין לכם את אותם חיידקים בפה כמו שיש לכלב.

Please sir, may I have some more?

משהו עובר על האוכל של אמא שלי מאז שאבא שלי הפך מצמחוני לטבעוני. ועוד אני, צדיק נסתר שכמוני, ביקשתי לא להכין קציצות ושניצלים, כי אני וגורי היחידים שאוכלים מזה ("אוכלים מהרצוח" כפי שאחותי מנסחת את זה). אז אני רכשתי לעצמי, מבעוד מועד, "רצוח" מ-"גארדן" בערב החג וכך קיימתי את מצוות "רבע עוף או בורקס" בדת חנוך לוין, שממילא אסור בורקס בפסח ובכך נפתרת השאלה והייתי הפותר הנכונה שהוגרל בין האנשים שלא פתרו נכונה והתשובות היו במהופך וצבעו אותי בצבעים עליזים ושלחו בדואר ואישה אחת מטבעון זכתה בספר מהוצאת "ידיעות אחרונות ספרים", מותחן מרגש שהיא לא הצליחה להניח מהידיים, כי מה לעשות, הפרסום ברדיו עובד.

אז אכלתי רבע עוף לארוחת צהריים ולעסתי בזוקה כל הסדר בשביל לא להיות רעבה ואז גיליתי שלארוחת הסדר יש: מרק ירקות, אפונה בלי טעם, שעועית ירוקה בלי טעם, כרובית מטוגנת בלי טעם, פשטידה עם טעם של אבקת מרק עוף פרווה ומאפינים מוזרים שאף אחד לא טעם מהם וזה הכל מגיע לי, שביקשתי שלא יהיו קציצות ולא יהיו שניצלים ומסתבר שגם תפוחי אדמה זה בשרי ומלח זה בשרי ותבלינים באוכל זה בשרי. 

גורי היה מאוד מרוצה אבל, כי בעבורו "תפל זה הטעם הכי טעים" ו- "אני בתפקיד המותק שלה, מביא לה קפה ישר למיטה. הרכבתי משקפיים, נגד קמטים" ואני תמיד הייתי שר "וזה עושה לי סבבה מקסים" למרות שאלו לא המילים, אבל בכל זאת, הרכבתי משקפיים נגד קמטים והן עשו לי סבבה מקסים. עובדה.

כשאמא שלי ארזה אוכל לאחותי הביתה (אני לא רציתי "אוכל הביתה" משום מה), בעלה אמר לאמא שלי: "לא צריך. את זה היא לא אוהבת ואת זה היא לא אוהבת ואת זה היא לא אוהבת והיא לא אוכלת מזה והכל ילך לפח. את הכל אנחנו נזרוק בבית לפח" ואחותי חייכה ואמרה לו להיות בשקט ולאמא שלי להמשיך לארוז אוכל. אחר כך כשהם יצאו החוצה הוא אמר "להתראות. תודה על הכל. האוכל היה ממש טעים" והוא בן אדם עם תואר שני שעובד בעבודה יוקרתית ובתוכו מפוזרים איים איים של פיגור חמוד, כמו בכולנו.

"ולי יש בקשה לחלום על כלום" (נורית זרחי)

האנשים שאתה חולם עליהם הם אותם אנשים שחולקים איתך איזה מרחב נפשי לא ברור, נניח את עולם האידאות של אפלטון. אם יש כזה דבר יחסי שינאה שינאה, אז יש ביננו שנאה אפלטונית, למרות ששנאה היא בדרך כלל אפלטונית, כי רק דמויות שממציא ערן זרחוביץ, "עושות סטירות" (הדמות פפה) או "מתקפות אותך" (ג'רי פנדלבאום, הדמות שהיא מדריך "קרב ג'רי"). "פפה, למה אתה עושה סטירות? אבל למה אתה עושה סטירות?" שואל טייכר שמשחק סטרייט מן מבוהל וזרחוביץ עונה בתור פפה "מי עושה סטירות? מי עושה סטירות, פוציק?!" וכבר בא לך לעשות לי סטירה אם אני לא אגיע לעניין ואפסיק לצטט את "חותרים למגע", כי אנחנו לא "חותרים למגע", יש ביננו שנאה אפלטונית.

אז חלמתי עליך לפני יומיים. בחלום, אני וגורי נסענו באוטו בדיזנגוף, מתחת לגשר הסנטר לכיוון צפון ואתה חצית את מעבר החציה לכיוון בר גיורא והיית לא מגולח ושפוף ואז קראתי לך מבעד לחלון וניגשת במין חוסר סבלנות כזו, כמו שאתה תמיד כאשר אנחנו נפגשים ברחוב. כאילו, אתה עובר ברחוב שלי ונותן לי הרגשה של סטוקרית כי יצאתי מהבית לקנות משהו. אז בחלום ניגשת במן חוסר סבלנות כזו לחלון של האוטו שלנו ושאלתי אותך לשלומך ואמרת ביובש "בסדר. אבל אני נורא ממהר. שלט הכניסה לחנות שלי נשרף" (כנראה חלמתי את זה בגלל המאפיה שהייתה ליד שדרות נורדאו, שהיה לה שלט עם השם שלך באותיות גדולות כאלו) ואז אני שואלת את גורי, "נראה לך שהוא לא רצה לדבר איתי כי אני לובשת חולצה מכוערת?" (כי פתאום אני רואה בחלום שאני לובשת חולצה מוזרה שלי מאז, מכותנה דקה מאוד ובלי גזרה בכלל בצבע ירוק דהוי עם כפתורים מעץ) וגורי אומר לי "באמת, החולצה שלך נורא מכוערת" ואני אומרת לו "זכותי"

אחר כך בבוקר סיפרתי לגורי את החלום ואמרתי לו שתודה שהוא אמר לי את האמת בחלום וגורי שאל אותי אם אני מודה לו על זה שבחלום שלי שמתי בפיו את המילים שרציתי לשמוע ואין לי מושג למה היית אבל כל כך בחלום ולא מגולח ולמה השלט לחנות שלך נשרף (זה שאתה תמיד ממהר אני יודעת). ביום שישי עמדה לידי ליד מעבר החציה האישה ההומלסית השחורה שכל הזמן מדברת לעצמה והחלטתי להקשיב לה הפעם והיא אמרה (נשבעת שאני לא ממציאה): he is traveling abroad, money in his pocket ואז פתאום היא עברה לעברית ואמרה "מזל טוב על הטיסה. מזל טוב על הטיסה", אז החלטתי למתוח את האומץ שלי ויצרתי איתה קשר עין (הייתי בלי בוציק ברחוב בדרך לסופרמרקט) והיא אמרה "he looks like a girl but he is a boy. He is not a girl. He is a boy" וזכרתי את האישה שאמרה לי בגן מאיר על בוציק "איזו ילדה חמודה" ושאמרתי לה שהוא ילד היא אמרה "אין דבר היום גם בנים צריכים להיות יפים ויהיו לו הרבה מחזרות" ואת אחותו של אבא שלי שאמרה שהיופי של בוציק הוא בזבוז על בן ואמא שלי אמרה ש-"מה פתאום בזבוז"

ואתמול אחותי התקשרה אלי ומסתבר שכל הסרטים שלי בקשר לליל הסדר לא כל כך נכונים, כי היא לא ידעה שאמא שלי רוצה להזמין את אח של בעלה ואת הבן זוג שלו לסדר והיא נבהלה, כי היא זכרה שהיא רצתה לדבר על זה עם אמא שלי אבל שכחה ואיך אמא שלי ידעה והיא אמרה שהיא לא רוצה שאח של בעלה ובן הזוג שלו יבואו לסדר כי היא מתביישת בחגים בבית שלנו והם מאוד ביקורתיים ויש להם נטיה לרדת על אנשים וזה הדבר האחרון שהיא צריכה וזה היה רגע נדיר של תואם אקזיסטנציאליסטי, כי חשבנו אותו דבר, שאולי לא צריך את המשפחה של בעלה איתנו בסדר והחגים אצלנו הם לא הדבר הכי נעים. אולי זה לא אני נגד שלושתם אלא פשוט מן מצב כזה, של חסרונות ויתרונות, כמו אצל כולם. אני מקווה שהשלט לחנות שלך לא באמת נשרף ואם אתה עובר לידי ואני לא רואה אותך, זה בגלל שאני מרגישה כאילו עברתי שם בכוונה באותו מקום ובאותה שעה וכן, יש עונות שאסור לצאת בהן מהבית. 

פעם שאלתי את המורה שלי לתלמוד, למה אסור לאכול בשר וחלב, כי אם שותים חלב פרה ואוכלים עוף, ברור שזה לא "גדי בחלב אימו", אז היא אמרה משהו על "מרחיבין את הגדר" ומישהו פרסם שיר על הגדר של בית הספר לילדים חרדים והיה כתוב שם "אם אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך, אז שאלוהים יעשה שתהפוך לפאי תפוחים טוב" ואני חשבתי איזו חוצפה. אלוהים טורח שמישהו יהפוך לפאי תפוחים והמבקש הזה עוד דורש "פאי תפוחים טוב". מה זה בקשה מאלוהים או תוכנית בישול עם אהרוני השף השעיר? כל מה שאהרוני מכין זה קדאיף כי תמיד נושרות לו לתוך הבלילה שיערות מהידיים ושזה יהיה הלקח שלך לכל השנים הבאות עלינו לטובה. "פאי תפוחים טוב" הוא מבקש. מצידי שאלוהים יהפוך אותך לפיתה ששכחו הרבה זמן במקפיא ואז מחממים במיקרו ודוחפים לשם גבינה צהובה "עמק" אחרי שמורידים ממנה את העובש ואומרים "באלוהים, זה הדבר הכי הכי מגעיל שאכלתי בזמן האחרון" כבר עדיף לאכול שניצל תרד של טבעול, אז שלזה אלוהים יהפוך אותך. לזה או לאחד המוצרים של טבעול. נניח, טחון עוף מן הצומח.